עקדת יצחק
והעלהו שם לעולה הציווי בפרשת העקדה מתומצת בשני פסוקיה הראשונים.
דומה שאין במקרא מאורע דרמטי יותר, חריף יותר ומביך יותר מציווי ה' לאברהם להקריב את בנו יצחק, המעלה תהיות: איזה אל יבקש מאב לעשות מעשה כזה? ואיזה אב יציית לבקשה מעין זו, אף אם באה מפי ה'?
ומדוע אברהם, שהתווכח עם הקב"ה כדי להציל אנשים זרים, עומד פתאום דומם לנוכח אי-צדק כה משווע שנעשה לבנו-יחידו?
מדוע ה' משבח את אברהם על נכונותו ליטול חלק ברצח לשם פולחן?
ומה עלינו ללמוד מאב המציית בלא עוררין לצו בלתי-מוסרי "מלמעלה" לרצוח ילד חף מפשע?
מעניין לתת את הדעת לכך שהסיפור, לא נוגע ברגשותיהן של הדמויות, למרות שאין ספק כי סיטואציה זו, מעוררת רגשות רבים אצל כל המעורבים בה.
הדרמה שבסיפור מועברת באמצעות תיאור מפורט של הפעולות שעושה כל אחת מהדמויות. הדמויות עושות אך שותקות- שתיקה רועמת.
אפילו ההליכה של יצחק ואברהם מתוארת - ההליכה ביחד. הליכה זאת נושאת, מטען רגשי ברור למרות שהיא נעשית בשתיקה מוחלטת.
לשלושה שיעורים מלאים בחוויה ותוכן, כולל חוברת עבודה לתלמידים.
פנו אלי 0522220020 רונית