קניאל (2013), בספרו "אמפתיה בחינוך" מגדיר את האמפתיה כהרגשה וההבנה של האחר כאילו הוא עולמנו.
כלומר, יש להיכנס לנעלי האחר באופן זמני ולנסות להבין את מצבו המחשבתי, ההתנהגותי והרגשי.
לנו אין את הזכות לשפוט את ההרגשה, גם אנחנו נפגענו ממערכת החינוך, משיפוטיות יתר. תפקידנו בעולם, לתת מקום לצבעוניות, לתת מקום להתבטאות. להיות הצד המבין, המכיל והלא שופט.
אנחנו מודעים לעובדה שילדים ובני נוער מותחים גבולות, אנחנו רוצים להיות המסגרת, הגמישה, המחבקת והעוטפת.